ילד על הרצף האוטיסטי:
איך נוירופידבק עוזר לוויסות, לקשב ולתקשורת
קרן | תדרים · 6 דקות קריאה
אתם מכירים את היומיום הזה. ריפוי בעיסוק ביום שני, קלינאית תקשורת ביום שלישי, טיפול רגשי ביום רביעי. כל איש מקצוע חיובי, כל אחד עושה עבודה חשובה, אבל בערב אתם יושבים מותשים על הספה ושואלים את עצמכם למה זה לא מצטרף לתמונה אחת שלמה.
אתם לא מחפשים פתרון קסם. אתם כבר שנים בתוך זה, אתם יודעים שאין דבר כזה. מה שאתם מחפשים זה משהו אחר: שכבה אחת שתוריד מהילד את העומס הפנימי, שתיתן לכל היתר סיכוי לעבוד טוב יותר.
בדיוק במקום הזה נכנס נוירופידבק.
המוח של ילד על הרצף עובד הרבה יותר קשה כדי לעשות דברים
שלילדים אחרים קורים אוטומטית: לסנן רעשים, להבין הבעות פנים, לעבור בין משימות.
למה המוח של ילד על הרצף עובד אחרת
מיפויי QEEG של ילדים על הרצף מראים שוב ושוב שלושה דפוסים חוזרים. עודף של גלי בטא גבוהים, שמתבטא כעומס חושי וכחרדת רקע מתמדת. קישוריות לא מאוזנת בין אזורי המוח, יותר מדי קישוריות במקומות מסוימים, מעט מדי באחרים. וחוסר ויסות בקצב המו (Mu) באזורי המוטוריקה, אותו קצב שקשור למערכת נוירוני המראה ולהבנת רגשות של אחרים.
בשפה פשוטה: המוח של הילד שלכם משקיע אנרגיה אדירה לעשות דברים שלילדים אחרים זורמים בלי לחשוב. זה מה שיוצר את העייפות, את ההתפרצויות בסוף יום, ואת התחושה שהוא “חי בעולם משלו”. הוא לא בעולם משלו, הוא פשוט עובד הרבה יותר קשה מכולנו.
מה נוירופידבק עושה ולמה הוא מתאים לילד שלכם
נוירופידבק זה אימון של המוח לעצמו. חיישן EEG קטן מודד את גלי המוח בזמן אמת, ומעביר את המידע למשחק על המסך. כשהמוח עובד בדפוס מאוזן, המשחק מתקדם. כשהוא יוצא ממנו, המשחק נעצר. בלי שום מאמץ מודע, אחרי 20 עד 40 אימונים המוח לומד לשהות יותר זמן בדפוס שבו רגוע ומווסת.
מה שעושה אותו מתאים במיוחד לילדים על הרצף: הוא לא דורש מהילד לדבר, להסביר, או להתאמץ חברתית. אין מטפלת ששואלת “מה הרגשת”. יש משחק, יש המוח שלו, וזה הכל. ילדים שמתנגדים לרוב לטיפולים, מסכימים בקלות לנוירופידבק כי זה מרגיש להם כמו לשחק במחשב.
חמישה תחומים שבהם רואים שינוי
ויסות עצמי והפחתת עומס חושי
זה השינוי הראשון שהורים מבחינים בו, בדרך כלל אחרי 8 עד 12 מפגשים. פחות התפרצויות, פחות התקפים רגשיים, התאוששות מהירה יותר ממצבי עומס.
קשב, התארגנות וגמישות מחשבתית
האימון על האונה הקדם מצחית מחזק את היכולת להתמקד, לעבור בין משימות ולסיים פעולות. רוב הילדים על הרצף סוחבים גם הפרעת קשב נלווית, וזה התחום שבו השינוי הכי מורגש ביומיום.
אינטראקציה חברתית וקשר עין
אימון על קצב המו באזורי המוטוריקה משפיע ישירות על מערכת נוירוני המראה, אותה מערכת שאחראית על הבנת רגשות של אחרים ועל חיקוי. הורים מתארים יותר קשר עין יזום, יותר ניסיונות לחקות, יותר עניין באחרים.
חרדה, פחדים והתנהגויות חזרתיות
ירידה בגלי בטא גבוהים והעלאת גלי SMR מורידים את רמת החרדה הבסיסית. וכשרמת החרדה יורדת, הצורך לווסת את עצמו דרך חזרתיות פוחת אוטומטית.
שינה ועומס חושי בלילה
מוח מווסת ישן טוב יותר. הירדמות מהירה יותר, פחות יקיצות בלילה, שינה עמוקה יותר. אצל ילדים עם בררנות אוכל קיצונית יש לעיתים פתיחות מסוימת למרקמים חדשים כשהעומס החושי הכללי יורד.
החלק החשוב: נוירופידבק לא מחליף, הוא משלים
נוירופידבק לא מרפא אוטיזם, וזו לא המטרה. הוא מוריד עומס נוירולוגי שמקשה על הילד לתפקד, וכך משאיר לו יותר משאבים פנויים לכל היתר.
איך מתחילים
הצעד הראשון הוא תמיד מיפוי מוח אישי (QEEG). בלי מיפוי אין נוירופידבק טוב, כי כל ילד על הרצף מציג תמונה מוחית אחרת. שני ילדים עם אותה אבחנה יכולים לקבל פרוטוקול אימון הפוך לחלוטין, וזה בדיוק מה שהופך את הטיפול לאישי באמת.
בתדרים אנחנו עובדים עם מערכת נוירופידבק ביתית, כך שלא צריך להגיע פעמיים בשבוע למרפאה. הילד מתאמן בבית בסביבה מוכרת, מה שמוריד שכבת התנגדות נוספת שנפוצה מאוד אצל ילדים על הרצף.
השינויים הראשונים מורגשים בדרך כלל בשבועות 3 עד 6, בעיקר בוויסות ובשינה. שינויים בתקשורת ובחברה לוקחים יותר זמן, לרוב 30 מפגשים ומעלה. הוא לא ילד שצריך לתקן. הוא מוח שעובד אחרת, ואפשר ללמד אותו לעבוד בפחות מאמץ.
